הלם תרבות

אוי כמה שאני אוהב את חבורת הנודניקים שיושבת לה במגדל השן ששמו האקדמיה ללשון העברית. אנשים משועממים וחסרי מנוח שעסוקים כל היום בהמצאת דרכים חדשות לשגע לנו את השכל ולמרר לנו את החיים. שלא תבינו אותי לא נכון, אני מאוד אוהב את השפה העברית. אני בהחלט בעד שאנשים ידברו בלי שגיאות כמו "אני יגיד" או "עשר שקל". אני בוודאי הייתי שמח אם אנשים היום היו מרחיבים את אוצר המילים שלהם לקצת יותר מאשר "כזה" ו"כאילו". אבל זאת לא הנקודה בכלל.

האקדמיה ללשון העברית היא פשוט משהו שלא מן העולם הזה. אני לא יודע אם הם עושים את זה מתוך שיעמום, או שהם סתם אוהבים להתפס לקטנות ולהטריד אנשים תמימים, אבל יש לאקדמיה משהו מאוד עקרוני נגד שימוש במילים לועזיות בשפה העברית. מה שמחרפן אותם במיוחד הוא כל מה שקשור לטכנולוגיה ובעיקר לעולם המחשבים. הרי כולנו מכירים יותר מדי טוב את המילים החדשות: כרוכית, צלמית, רסס ועוד כהנה וכהנה יצירות מופת לשוניות מפס היצור של האקדמיה אשר לעולם לא שוקטת על שמריה.

מאחורי בית החרושת הזה למילים מסתתרת כמובן הנחת יסוד מאוד ברורה: שימוש במילים לועזיות הינו פסול מעיקרו, ולכן אנחנו חייבים להשתמש בשפת היום יום רק במילים עבריות טהורות. אם אין לנו מילים עבריות עלינו להמציא אותן. הנחת היסוד הזאת של האקדמיה היא בעיני שגויה לחלוטין, ונובעת בעיקר מחוסר הבנה טוטאלי של מהות השפה בתור אורגניזם חי ומתפתח שמקיים יחסי גומלין עם שפות אחרות.

בואו ונתחיל מזה שעצם הרעיון הנוסטלגי של "עברית טהורה" הוא פיקציה גמורה. אין כזה דבר ומעולם לא היה כזה דבר. העברית שבתנ"ך כוללת מילים רבות משפות כנעניות שונות ואפילו מפרסית. העברית שבמשנה ובתלמוד כוללת מילים רבות מיוונית וכמובן מארמית. בימי הביניים חדרו לעברית מילים שונות מערבית ומשפות אחרות. בקיצור, דוברי העברית לכל אורך ההיסטוריה השתמשו תמיד במילים לועזיות כשלא הייתה להם ברירה, ולפעמים אפילו גם כשהייתה להם ברירה. הייתי מאוד שמח לקבל הסבר מלומד מהאקדמיה למה לדוגמה חז"ל הרשו לעצמם לדבר בעברית צחה ולכלול בה מילים מהשפה היוונית, אבל לנו אסור היום להשתמש ביום יום במילים מהשפה האנגלית. אה ודרך אגב, המילה "אקדמיה" היא בעצמה מילה מיוונית כפי שכבר אמרו הרבה לפני, אז אולי שקודם ימצאו לה תחליף לעברית לפני שהם מתקנים אותנו.

מעבר לכך שעצם הרעיון של "עברית טהורה" הוא דמיוני לחלוטין, אנחנו כנראה העם היחיד, או לפחות בין הבודדים, שבכלל טרוד מהרעיון של שימוש במילים לועזיות. גם במדינות אחרות מקובל להשתמש במילים לועזיות ואף אחד חוץ מאתנו לא רואה בזה בעיה חמורה. בארצות הברית למשל מקובל להשתמש במילים מצרפתית (דה ז'ה וו), מאידיש (כשר) ומעוד הרבה שפות אחרות. אבל בניגוד לנו אף אחד בארצות הברית לא חרד לשלומה של השפה האנגלית בגלל התופעה הזאת. רק אצלנו כל כך מפחדים מ"השחתת השפה העברית". העיקר שעברנו כבר תהליך של נורמליזציה ונהיינו עם ככל העמים.

ועוד משהו, אני חייב להודות שאף פעם לא הבנתי את ההגיון שבהמצאת מילים חדשות. מילא אם קיימת כבר מילה מסויימת בעברית, אני מבין למה אנשים מסויימים יעדיפו להשתמש דווקא בה ולא במילה מקבילה באנגלית למשל. אבל אם כבר קיימת מילה בלועזית לדבר מסויים, בואו ונגיד "אייקון", ואין לה מקבילה בעברית, למה בכלל צריך להמציא לה מילה כמו "צלמית"? ובכלל, מהיכן נובעת התפיסה הזאת שצלמית היא מילה עברית? אני יודע כמובן ש"צלם" הוא התרגום העברי ל"אייקון", אבל בכל זאת המילה "צלמית" היא אולי משחק מילים חביב, אבל אני לא רואה בה שום דבר "מקורי" או "טהור". זאת פשוט המצאה ומשהו שמעולם לא היה קיים בשפה העברית. אז או שנשתמש במילה האנגלית "אייקון" כמו כל שאר העולם השפוי, כולל אגב גם אלה שלא דוברים אנגלית, או שנשתמש במילה העתיקה "צלם". אבל מה ההגיון בלהמציא מילה חדשה יש מאין, ואז להכשיר את השרץ ולהתייחס אליו כאל מילה עברית לכל דבר?

הטרחנות שאינה יודעת שובע של האקדמיה לא הייתה מעצבנת אותי אם רק היה מדובר בגדר של המלצה טובה. אבל למה לכל הרוחות הם צריכים כל הזמן לתקוע לנו את השטויות האלו בפנים. קחו למשל את העניין של פרסומות. למה כאשר בפרסומת כלשהי אומרים את המילה "סנדוויץ" צריך להופיע למטה התרגום: "כריך"? נתחיל מזה שמדובר באבסורד אחד גדול מפני שהיום צריך אם כבר לתרגם את המילה כריך לסנדוויץ, כי אני די מסופק עד כמה אנשים משתמשים היום במילה "כריך". אבל מעבר לזה, המילה כריך היא בעצמה מילה בארמית, אז למה מותר לנו להשתמש במילים מארמית אבל לא במילים מאנגלית? לאלוהי האקדמיה הפתרונות.

ועוד משהו קצר לסיום. לכל אותם טרחנים שמתקנים תמיד את מי שמשתמש במילה "פלאפון" ואומרים לו: אל תאמר: "פלאפון", אמור: "מכשיר סלולרי". אז ככה, קיימת תופעה לשונית לגיטימית ומוכרת שנקראת "שם גנרי". התופעה הזאת קיימת בעברית ובעוד הרבה שפות אחרות. זה לגמרי מקובל ונורמלי להשתמש בשם של מותג מסויים כדי לכנות גם את כל שאר המוצרים ששייכים למותגים אחרים. כמו למשל במקרה שלנו לכנות את כל מכשירי הטלפון הסלולאריים בשם פלאפון.

אפשר כמובן להגיד שמדובר בשיבוש לשוני מחריד ושיש להלחם בתופעה הלשונית הזאת במקום להכשיר אותה. אבל אם כבר, אז נא לא לשכוח גם לא להשתמש במילים: ג'יפ (רכב שטח), סלוטייפ (סרט הדבקה), פריג'ידר (מקפיא), טיפקס (נוזל למחיקה), פטיפון (גרמופון) ועוד הרבה מילים אחרות. כולן שמות גנריים של מותגים ספציפיים שהתקבלו בשפה העברית והפכו כבר מזמן  לחלק טבעי מהשפה.

אם אתם כבר רוצים להיות נודניקים, אז לפחות תהיו עקביים.

תגיות: האקדמיה ללשון העברית